פסק-דין בתיק ת"א 7469/05

1.         קיבוץ נערן בבקעת הירדן נקלע לקשיים ורוב חבריו עזבוהו ולכן הועלה רעיון ליישב את המקום בדרך של הקמת יישוב קהילתי. בפועל, רעיון זה לא עלה יפה, התפתחו שתי אגודות שיתופיות - התושבים הקהילתיים וחברי הקיבוץ, ומשהתברר שאין הן יכולות לדור בכפיפה אחת שאפה כל אגודה לסלק ידה של האחרת.

התובעים, הינם התושבים הקהילתיים והם מבקשים פסק דין הצהרתי כי הם ברי רשות בבתים בהם הם מתגוררים בקיבוץ נערן וכי עומדות להם זכויות שימוש בנוגע למבני הקיבוץ. כן מבוקש לבטל כל הסכם בין הקיבוץ להסתדרות הציונית שיש בו כדי לסתור את זכויות התובעים.

התובעים טוענים כי הם נקראו על ידי ההסתדרות הציונית ליישב את המקום הגווע, החלו להפיח בו רוח חיים, ואז הגיעו יוצאי מחנות העולים במטרה להתקבל כחברי קיבוץ וביקשו להיבנות מפעולותיהם של המתיישבים הקהילתיים. אולם, משבחרה ההסתדרות הציונית להעניק זכויות למתיישבים הקהילתיים, אין לקיבוץ יותר מעמד במקום. לטענת הנתבעות, מעמד המתיישבים הקהילתיים במקרקעין הינו מעמד של שוכרים בלבד, ולא הוקנתה להם זכות קניינית בנכסי הקיבוץ בין במפורש ובין במשתמע. ככל שהתקבלו החלטות בדבר הפיכת הקיבוץ ליישוב קהילתי, לא התקבלו החלטות מקבילות בדבר ביטול מעמד היישוב כקיבוץ, והכוונה הייתה לכל היותר להקים יישוב קהילתי לצד הקיבוץ. מתן רשות לתובעים להתגורר בבתי הקיבוץ נועד להוות פתרון ביניים עד אשר תאושר תוכנית הרחבה ליישוב הקהילתי, אך אין בה כדי להקים לתובעים זכויות יש מאין או לבטל הסכם בין ההסתדרות הציונית לבין הקיבוץ.

השאלה היא, מה מעמד הצדדים במקרקעי הקיבוץ: האם ניתנה הבטחה לתובעים לקבלת זכויות קנייניות בלתי הדירות בנכסי הקיבוץ במפורש או במשתמע, ואם לא, האם במשך הזמן התגבשו זכויות כאמור על פי דיני היושר.

התובענה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה (ה.פ. 3488/04) ולאחר מכן תוקנה והוגשה בדרך של תביעה אזרחית למתן צו הצהרתי וצו עשה. פתחו ההליך עשרים וחמישה תובעים: היישוב הקהילתי ועוד עשרים וארבעה תושבים קהילתיים. במהלך ההליך פרשו מספר תובעים ונותרו שבעה עשר (תשע משפחות). הנתבעות הינן ההסתדרות הציונית וקיבוץ נערן. היישוב הקהילתי מאוגד כאגודה שיתופית, כך גם הקיבוץ.

רקע עובדתי

2.         קיבוץ נערן הוקם בשנות השבעים בבקעת הירדן. מקרקעי הקיבוץ נמצאים בבעלות המדינה באמצעות החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, אשר לה יש הסכמי הרשאה מאת הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש לתקופה המתחילה ביום 1.10.78 ומסתיימת ביום 31.1.2033 (ר' תצהיר יובל פונק מיום 29.5.06). הקיבוץ הינו "בר רשות" בנכסים, על-פי תעודת הרישום של הקיבוץ כאגודה השיתופית משנת 1975 - נ/1 (יא1) וחוזה ההתיישבות בין הקיבוץ לבין ההסתדרות הציונית משנת 1989 - נ/1(יא2). הקיבוץ ידע משברים ובתקופה מסוימת באמצע שנות התשעים התרוקן כמעט מחבריו ונותרו בו בודדים. עם הקמתו מנה הקיבוץ 47 חברים, בשנת 92' נותרו בו רק עשרה חברים ובשנת  93' שונה מעמדו לקיבוץ בהתהוות. משנת 95' נוהל הקיבוץ על ידי ועד ממונה ומשנת 96' עד לחידוש ההתיישבות בו בשנת 99' מנה הקיבוץ דרך קבע לא יותר מארבעה חברים (החלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 4.7.99, ת/1(יז)). במסגרת ניסיונות שיקום, הוחלט על הקמת יישוב קהילתי על מנת לחדש את ההתיישבות במקום. החלטה זו יצאה מאת הקיבוץ וקיבלה את תמיכת הגורמים המיישבים: ההסתדרות הציונית והמועצה האזורית עמק הירדן.

3.         הרקע לקבלת ההחלטה - ביום 20.6.95 נשלח מכתב מאת מזכירות הקיבוץ אל מזכ"ל התנועה הקיבוצית המאוחדת (להלן: "התק"מ") עליו נמנה הקיבוץ, בו נאמר כי הוחלט לשנות את צורת ההתיישבות בקיבוץ לישוב קהילתי עם כל אמצעי היצור הקיימים, שיתנו פרנסה למשפחות הקיימות בנערן ולקליטה עתידית (ת/1(א)). ביום 16.11.95 נערך סיכום פגישה בתק"מ בנושא נערן בו אושר לחטיבה להתיישבות ולמועצה האזורית, להקים יישוב קהילתי בנערן תוך הקפדה על שמירת המסגרת הקיבוצית כל עוד החברים ירצו בה (נ/1(יד)). החטיבה להתיישבות תמכה ברעיון זה וביום 12.12.95 נשלח מכתב לרשם האגודות השיתופיות, בו נאמר כי החטיבה להתיישבות מתכננת להקים במקום יישוב קהילתי גדול של כ- 250-300 משפחות, כאשר במקביל תוכל להמשיך להתקיים אגודה שיתופית של הקיבוץ שתמנה כ- 15-20 משפחות לכל היותר. כן נאמר במכתב, כי הוחלט להקצות לרשות היישוב הקהילתי את החלק הדרוש מתוך משבצת קיבוץ נערן. רשם האגודות השיתופיות נתבקש למנות ועד מייסדים ליישוב הקהילתי (ת/1(ב)). ביום 17.12.95 נשלח מכתב למנהל החטיבה להתיישבות מאת הועד המנהל של הקיבוץ, ולהלן לשונו:

"בתאריך 12.12.95 התקיימה בנערן ישיבת הנהלת ועד נערן.

בישיבה זו הוחלט ברוב קולות על הקמת ישוב קהילתי גדול בנערן.

לצד הישוב הקהילתי, תתקיים במקום אגודה שיתופית של 20 משפחות לכל היותר.

הועד הממונה מבקש ממך לפעול אצל הרשם להקמת ועד מייסדים לישוב קהילתי.

כמו כן יש להקצות את החלק הדרוש ממשבצת קיבוץ נערן לרשות הישוב הקהילתי נערן, ולנקוט בצעדים התכנוניים הדרושים לקימום הישוב הקהילתי" (ת/1(ג)).

ביום 1.5.97 נשלח מכתב מאת החטיבה להתיישבות לממונה על הרכוש הממשלתי, בו נתבקשה עמדתו לתוכנית להקמת שכונת מגורים על שטח של כ- 150 דונם, בתוך תוכנית המתאר המאושרת של הקיבוץ (נ/1(יח)). באותו יום השיב הממונה על הרכוש הממשלתי כי אין מניעה לבצע את התוכנית בכפוף להיתרים שיש לקבל על פי דין.

4.             בשלב מסוים, החלו להישמע קולות אחרים מכיוון התק"מ, חרף מחאתו של מזכיר התק"מ היוצא (ת/1(ד)) וההסתדרות הציונית אשר שלחה מכתב אל מזכיר התק"מ דובי הלמן בו נאמר כי:

"נערן אינו ישוב של התק"מ בהתאם לסיכום עם מזכירות התק"מ. נערן כיום הינו בתהליך של שינוי אירגוני ומבני מקיבוץ לישוב קהילתי של החטיבה להתיישבות שבו נמצא גם גרעין של התק"מ" (הדגשות במקור) (ת/1 (ה1)).

ביום 28.4.96 נשלח מכתב נוסף למזכ"ל התק"מ מאת החטיבה להתיישבות, בו נאמר כי:

"נמשיך לחפש דרך לאפשר לחברי הקיבוץ להמשיך לקיים דרך חיים שיתופית כל עוד הדבר לא יפגע בהקמת הישוב הקהילתי כאמור" (ת/1(ה2)).

5.         למרות האמור, ביום 13.5.96 נתקבלה החלטה במזכירות התק"מ המאשרת מחדש מעמד נערן כקיבוץ בהתהוות במסגרת התק"מ (ת/1(ו2) ו- ת/1(מו)). בד בבד החלו להישמע קולות מכיוון הקיבוץ, לפיהם היישוב הקהילתי לא יוקם במשבצת הקרקע הקיימת של הקיבוץ, אלא במסגרת תוכנית הרחבה של הקיבוץ. כך בסעיף 2 למכתב מזכיר התק"מ (ת/1(ו2)) נאמר כי מזכירות התק"מ וקיבוץ נערן יקיימו דיון עם החטיבה להתיישבות לבחינת אפשרות הקמת יישוב קהילתי בשכנות לקיבוץ, כאשר אמצעי הדיור והיצור יהיו בבעלות הקיבוץ.

6.         יחד עם זאת, הרעיון להקמת יישוב קהילתי בקיבוץ לא נגנז על ידי הקיבוץ, והגורמים המיישבים המשיכו לפעול ליישומו. ביום 28.6.98 נשלח מכתב מאת דובי הלמן מהתק"מ למנכ"ל החטיבה להתיישבות בו נאמר כי האמנה בנושא נערן תהווה את הבסיס לעבודה המשותפת שמטרתה אכלוס מהיר של קיבוץ נערן וישוב קהילתי נערן. באמנה מיום 6.1.98, נוסחה המטרה המשותפת של חטיבת ההתיישבות בסוכנות, המעוצה אזורית בקעת הירדן, התק"מ ואמנה ובה נאמר כי: "בנערן יוקמו לראשונה בבקעה על משבצת קרקע אחת זה לצד זה, קיבוץ וכפר קהילתי" (נ/1(כג)). לא ברור אם אמנה זו נחתמה, אך בוודאי שיש בה כדי ללמד על כוונות הגורמים המיישבים.